בקיץ לפני שנתיים טסתי עם אשתי והבנות לארה"ב.
האחיין שלי התחתן למרגלות הרי הרוקי, ואחרי הטקס היפה המשכנו ברכב לכיוון דרום מערב דרך לאס וגאס, ועצרנו שם ליומיים שלושה למלא את הסלאט משינס בדולרים שלנו – שלא יחסר לאחרים.
בערב אשתי נשארה עם הקטנות בחדר ואני ירדתי עם הגדולה לבדוק כמה פעמים רצוף אנחנו מצליחים לשים ברולטה על השחור כשיוצא אדום, והפוך.
התברר שהצלחנו יפה, כי הקצבנו לעצמנו 200$ ותוך שעה גילינו שאנחנו כבר במינוס 300; העניין הזה שואב אותך כמו הובר אמריקאי ענקי וקשה לעצור בזמן.
ישבנו ללקק את הפצעים והתבוננו מהצד על כל האירוע העצוב הזה, בו זקנות טרוטות עיניים מפסידות את כספי הפנסיה שלהן וצעירים משעבדים את עתידם וניהלנו שיחה על טבע האדם וחולשותיו.
חשבתי על כל זה כשהתבקשתי בשובי לטפל בעסקת מקרקעין של מכירת משק במושב.
זה התחיל עם הלקוחות שלי, "א" ואשתו, שעמדו בשערי היציאה לפנסיה, והחלום שלהם היה לקנות נחלה עם שטח חקלאי, לגדל קצת ירקות ופירות, לפזר בבוקר חציר לכמה פרות וסוסים, ולאחוז ידיים במרפסת מול דמדומי השקיעה.
אחרי שטיפלתי להם במכירת דירתם העירונית הם איתרו משק מתאים באחד ממושבי השפלה (מדהים כמה דונם אפשר לקנות במחיר של דירת 5 חדרים ברמת אביב) ואף שכנעו את המוכרים, 6 אחים ואחיות שירשו את הנכס מההורים, שאני אייצג את שני הצדדים בעסקה.
"הנה, קח ותדבר עם האח שמטפל עבור כולם במכירה" דחק בי "א" ומסר לי את הסלולארי שלו שאמשיך את השיחה.
אין לי התנגדות עקרונית לייצג מוכרים וקונים בעסקת מקרקעין פשוטה, ולא אכחיש שקרץ לי לקבל תשלום משני הצדדים, אבל יש פעמים שזה לא מרגיש נכון, ואחרי ששוחחתי עם אותו האח וגם קיבלתי אינפורמציה חיצונית מפלילה, חשתי שזה אחד מהמקרים הללו.
ההחלטה לוותר על הייצוג של המוכרים גמלה בליבי אחרי שמישהו שהכרתי מאותו המושב לחש לי לפקוח עין כי מדובר בבחור שמכור כבר שנים להימורים, דבר שהביא עליו צרות כלכליות לא פשוטות, אותן הוא מיטיב להסתיר ממשפחתו.
גם המתווה עליו האח הזה התעקש - "יש בין האחים כל מיני התחשבנויות מהעבר", אמר לי, "ולכן סוכם שאני אקבל לידי את כל הכסף של כולם, ואז נבצע חלוקה בינינו" – היה בעייתי ואיכשהו הכול שם הרגיש לי וגאס.
בקיצור, שלחתי בעדינות את האח למצוא להם עורך דין אחר והוא חזר עם מישהו צעיר ונחמד שהודה בפני בביישנות שזו עסקת המקרקעין הראשונה בחייו.
"אני לא בטוח שזו העסקה הנכונה בשבילך להתחיל איתה", אמרתי לו ומסרתי בקולגיאליות מה שסיפרו לי על האח והרגלי הבילוי שלו.
"לי לא אכפת אם כל האחים מסכימים וחותמים שרק אח אחד יקבל את כל הכסף אליו, אבל שים לב שאתה מכוסה מול כולם", הוספתי, "שלא ייצא מצב שבסוף יבואו אליך בטענות".
בהמשך התברר כי מהחשבון משך האח כמה מאות אלפים, אותם שרף בהימורים על אלוהים יודע מה, וכדי לפדות את עצמו גם הדליף לגורמים עוינים את דבר המכירה ופרטי החשבון.
אומרים שלכסף אין ריח אבל מה שקרה אח"כ הוכיח אחרת, שכן אחרי שכל הכספים שולמו לאח הגיחו מהמחשכים נושיו, שעטו על השלל והטילו עיקולים על חשבונו, אליו הועברו רוב כספי העסקה (חלק הוחזק בנאמנות עד להשלמת הרישום).
את הלקוחות שלי העניין הזה פחות עניין כי הם כבר שילמו הכול וקיבלו חזקה בנכס ואני הזדרזתי והשלמתי את הרישום של הנחלה על שמם ברשות מקרקעי ישראל.
הקורבנות היו שאר האחים-המוכרים, שכבר איבדו כמה מאות אלפים לג'ק השחור, ולפניהם עוד דרך משפטית לבטל את העיקולים שהוטלו על ידי כל מיני טיפוסים לא סימפטיים.
מי שעוד חטף ריקושטים היה עורך הדין הצעיר של המוכרים שמצא עצמו בעין הסערה; שאר האחים העלו נגדו טענות שונות ומיהרו להגיש תביעה, בתקווה שיש לו פוליסת אחריות מקצועית שתכסה על נזקיהם. התחלה מחורבנת לפתוח בה קריירה.
כמה שבועות אחרי שהושלמה העסקה הגעתי למשק עם עץ הדר לבוסתן ואחרי הנטיעה ישבנו במרפסת לראות את השקיעה.
"בהתחלה קצת התאכזבנו שהחלטת לא לייצג את שני הצדדים בעסקה הזאת", אמר לי "א". "חשבנו שזה יסבך דברים, אבל היה לכולנו מזל גדול שדחית אותם".
סיפרתי להם על וגאס. "מזל לא שייך פה לעניין", אמרתי. "על ההחלטה הזאת שילמתי 300$, וזה היה שיעור ששווה כל סנט".
