העליתי על הקו 3 עורכי דין ממשרדים מכובדים כדי לדבר על חלוקה הוגנת בהוצאות ההגנה של הלקוחות.
מדובר בתביעה בנוגע לזכויות בדירה, שהגיש אחיין נגד ארבעת דודיו, כאשר לכל דוד יש עורך דין אחר שמייצגו.
למרות שהאינטרס של כל הנתבעים זהה (להדוף את התביעה) ושנראה הגיוני שכולם ייוצגו ע"י אותו עו"ד (הרי הם גם אחים), היחסים האישיים לא אפשרו זאת, עניין סה"כ מבורך - שהביא לחלוקת העושר בעולם בין אנשים נוספים.
במקרה כזה, בו יש כמה נתבעים שמיוצגים על ידי עורכי דין שונים, קורה לא אחת שכאשר אחד עובד האחרים נהנים.
רוצים דוגמא? כאשר התקבלה בקשה שהגשתי לביטול חלק מסעיפי התביעה בגלל התיישנות, נהנו ממנה גם שאר הנתבעים, שעורכי דינם הזדרזו לרכוב על הגל וביקשו שהחלטת ביהמ"ש בעניין תחול גם עליהם.
הגם שאת העבודה אני ביצעתי, ואת שכר הטרחה עבור הבקשה (שהחזיקה 10 עמודים ואסמכתאות מרובות) שילם רק הלקוח שלי – מפירותיה נהנו כל השאר.
אבל עכשיו הקולגות המכובדים שלי ולקוחותיהם כבר הגדישו את הסאה. גם לנצלנות יש גבול;
כאשר הצגתי חוות דעת של מומחה לגרפולוגיה שתמך בטענתי שמסמך חשוב עליו מתבססת התביעה מזויף, החליטה השופטת למנות מומחה מטעם ביהמ"ש לבדוק את טענת הזיוף, ומכיוון שאני זה שפתח בהליך היא קבעה שהוצאות המומחה יחולו - חצי על התובע וחצי על הלקוח שלי בלבד.
תסכימו איתי בוודאי שאין שום סיבה צודקת שכל הנתבעים לא יתחלקו בהוצאות האלו; הרי ברור שאם המומחה יקבע שהמסמך של התובע אכן מזויף כולם ייהנו מכך.
אבל להם מא'כפת? הם, מעניין אותם רק ההכנסות לא ההוצאות. מצידם, שבנון ישלם (נו, מציצים עם אורי זוהר ואריק איינשטיין, לא ראיתם?)
זה פשוט נצלנות, אגואיסטיות וחוסר התחשבות ואלו לא יורדים לי טוב בגרון. גם לא ללקוח, שנמאס לו להיות החמור שסוחב את עגלת ההוצאות.
הגשתי בקשה לחלוקה הוגנת בהוצאות, אבל לשופטת לא מתחשק לשחק בילדים וגננת: "שהנתבעים יסתדרו בינם לבין עצמם", היא פוסקת ושולחת את הלקוח שלי להתלבט.
הדילמה שניצבת בפניו היא לא קלה; האם לצאת פראייר ולהמשיך לשלם לבד את ההוצאות, או למות עם פלישתים ולבטל לגמרי את הטענה לזיוף.
ומה אתם הייתם עושים?
