"בעיקר אני מרגיש תחושה כבדה של עלבון וכפיות טובה", אמר לי "ש" כשהוא טומן את ראשו בידיו.
הוא בחור צעיר ומוכשר עם לב טוב, ששמח להתגייס ולהלוות כמה מאות אלפי ₪ לאחיו ואשתו של האח שנקלעו לצרה – וכמובן הבטיחו להחזיר הכול בתוך כמה חודשים.
בחנתי את ההסכם העלוב שחתמו השלושה ביניהם, ונאנחתי.
בקצרה, מה שנכתב בו למעשה היה – 'כולנו משפחה וסומכים אחד על השני אז יהיה בסדר'.
אבל כלום לא היה בסדר;
זמן קצר אחרי שניתנה ההלוואה הלך האח לעולמו בנסיבות טרגיות, והגיסה (שגם היא חתמה על ההסכם) מתכחשת לחוב, מעלה טענות מקוממות ומעליבות נגד "ש" והכי גרוע – הכסף נעלם ואין שום נכס שאפשר לעקל או לפדות.
הבעיה הגדולה בהסכמים כאלו, בין חברים או בתוך המשפחה, היא ששוכחים שלכל הבטחה צריך שתתלווה גם בטוחה או סנקציה ברורה.
כמו שאף בנק לא יעניק למישהו משכנתא בלי לשעבד את הבית שהוא מבקש לקנות, גם על "ש", עם כל הקושי שבדבר, היה לדרוש מאחיו וגיסתו בטחונות, או לקחת בחשבון, כפי שקורה כעת, שקיימת הסתברות סבירה שהוא יאבד את מיטב כספו והסיכוי לקבל חזרה את הקרן קלוש ודורש הליכים משפטיים מייגעים.
אתם יכולים לצקצק בלשונכם על תמימותו של "ש", שהכניס את עצמו לברוך הזה, אבל הלכה למעשה, בכל אחד מאתנו מתחבא עורך דין קטן ורשלן!
רוצים הוכחה? נסו לחשוב כמה חוזים והסכמים בע"פ קיימים בתוך המשפחה הקטנה והיפה שלכם וכמה מאלו אכן מופרים על בסיס יומיומי?
את עושה קניות בסופר והוא "שוכח" לזרוק את הפח? – הסכם שהופר!
הילדים מקבלים דמי כיס קבועים ושוב לא מרוקנים את המדיח? – הסכם שהופר!
יש תורנות לטיול עם הכלב אבל יש מי שתמיד מבריז? – הסכם שהופר!
דובר על סקס לפחות פעמיים בשבוע אבל... ? – הסכם שהופר!
אז איך אוכפים את ההסכמים האלו? איך מבטיחים את קיומם? ומה הסנקציות שניתן לנקוט נגד העבריינים המשפחתיים שמפרים?
נו, אתם לא באמת יכולים להרשות לעצמכם את שכר הטרחה שלי עבור עצות חשובות שכאלו.
