לא אגלה לכם שום דבר חדש אם אטען כאן כי כל אחד ואחד מאיתנו סוחב על גבו (או על ליבו או במוחו), אין סוף התניות וחוקים וכללים ואמונות ושאר מיני משאות כבדים ומיותרים, שאסף לעצמו במהלך השנים.
גם המחוקק היה ער לעניין זה וקבע כי לגבי חברה שנכנסת לצרות: "היה בין נכסי החברה שבפירוק נכס מכביד, רשאי המפרק, באישור בית המשפט, לוותר עליו" (פקודת החברות).
העקרון, בגדול, הוא לזרוק לים מטען עודף, והעניין הזה, שחל על חברות, תקף גם ביחס ללקוחות - כי בואו נודה על האמת; לפעמים ישנם ביניהם כאלו שעונים בקלות להגדרת "נכס מכביד".
ומכיוון שהחלטתי לאחרונה לשחרר ולהקליל מספר תחומים בחיי, לא נזקקתי לזמן רב לקבל החלטה בעניינה של "נ" - שהגיעה למשרדי כרוח סערה, לשיחה ראשונית ובדיקת מסמכים.
"בבקשה תשריין לפגישה מספיק זמן כי יש לי הרבה חומר ו - 3 תביעות גדולות שאני רוצה לעבור עליהן איתך", היא אמרה לי בהבטחה גדולה.
מהשיחה עם הידידה שהפנתה אותה אלי, למדתי ש – "נ" בת 58, גרושה שלוש פעמים, ועוסקת בייעוץ עסקי כלשהו.
ההתחלה הייתה מבשרת טובות; "נ" האנרגטית והמטופחת הגיעה לפני הזמן וניצלה את הזמן כדי לפרוס על שולחן העץ הגדול בחדר הישיבות קלסרים מסודרים עם חוצצים ותאריכים והכול, כאשר על כל אחד מהם רשום באותיות קידוש לבנה שמו הפרטי של הנתבע, והסכום שיש לתבוע ממנו.
פתחתי את אחד הקלסרים; בעמוד הראשון פירטה "נ" בקצרה את הנזק הגדול שנגרם לה בשל רשלנותו של עו"ד א' בתביעה בה טיפל עבורה;
הקלסר השני סיפר את סיפורו של עו"ד ב', אותו יש לתבוע על תפקודו הלקוי שגרם להפסד מפתיע בתיק אחר;
ואילו השלישי, ניחשתם נכון, דן במחדליו של עו"ד ג', אשר מסרב להשיב את תיק המסמכים בטרם יפרע שכרו - שלדעתה לא מגיע לו לאור התוצאות הבלתי מספקות שהשיג עבורה.
אז ייסלחו לי כל קוראי הגרושים (וכמו שאומרים - כמה מחבריי הטובים ביותר הם כאלו), אבל כשאני רואה מישהו/י שמחליף/ה בני זוג ועורכי דין בתדירות כזו, אני מקבל מהמלאך השומר עלי שלל הבהובי התרעה במספר צבעים.
התנצלתי בעדינות בפני "נ" שלא אוכל למצוא זמן לטפל בתיקיה הטובים, וליוויתי אותה למעלית - גם כי לא הרגשתי בנוח להשיב את פניה המאוכזבות ריקם, וגם כדי לוודא שלא יקרה לה שום דבר דרמטי בדרך החוצה;
אחרי הכול, לא הייתה לי כל כוונה למצוא יום אחד את שמי על גבי הקלסר הרביעי.
