"א" הגיע למשרדי ביחד עם שתי אחיותיו. הוא הבכור, בן כ – 70, והאחיות צעירות בכמה שנים.
"זו החלטה לא קלה עבורנו לתבוע את אחינו הצעיר (55), בטח בגילינו המתקדם", הוא פתח.
"יש לנו משפחה גדולה ומאוחדת עם הרבה ילדים ונכדים, כולם בקשרים טובים, נפגשים בחגים, נוסעים לחו"ל יחד. גם אותו אנחנו אוהבים, אבל החלטנו להוציא את הצדק לאור ונקווה גם להצליח ולשמור על שלמות המשפחה".
"זו משימה קשה" הזהרתי אותם. "אם הקשר עם האח הצעיר חשוב לכם, כדאי שתשקלו שוב את העניין, כי בין כתלי בית המשפט מתגוררת מפלצת שטורפת יחסים של בני משפחה המתקוטטים על כסף".
עצתי נפלה על אזנים ערלות; אם יש משהו שהמקצוע הזה מלמד אותך על הטבע האנושי, הוא שבבחירה בין כסף ליחסים - ידו של הראשון תהא על העליונה.
התברר שכאשר ההורים עברו לבית מוגן הוחלט למכור את דירתם ולהעביר את הכסף שהתקבל תמורתה, כ – 3 מיליון ₪ וגם את חסכונותיהם, בערך עוד 2 מיליון, לניהולו של האח הצעיר, שעשה חייל בהלוואות בשוק האפור.
"אין מחלוקת שהצעיר קיבל את כספי ההורים לניהולו", המשיך 'א', "ושהוא שילם עבור הוצאות ההורים כמיליון ₪ במהלך השנים בהם ניהל את הכסף. הוא גם התחלק איתנו בקרן שנותרה אחרי פטירתם. העניין הוא הריבית."
"הייתה בינינו הבנה לא כתובה", המשיכה אחת האחיות, "שהוא ישקיע את הכסף בעסקי ההלוואות שלו וישיג לנו עליו תשואה של לפחות 2.5% לחודש. הוא עשה הון על הכסף של ההורים ועכשיו הוא מכחיש הכול".
עשיתי מהר חשבון בראש והרמתי גבה בפליאה. "הוא הבטיח לכם 30% לשנה?", שאלתי.
"הוא מלווה לאנשים לפי 5% לחודש", הם צחקו. לפי חישובינו, מגיע לנו ממנו לפחות 2.5 מיליון רק על הריבית".
הקושי פה שהכול היה בע"פ. האח הצעיר מעולם לא חתם על שום התחייבות להשיג תשואה כלשהי, והוא מכחיש בתוקף שנתן הבטחה כזו.
"במשפט אזרחי", הסברתי, "די בהטיית מאזן ההסתברות לצד שלך (מעל 51%), וזאת לעומת המשפט הפלילי הדורש לצורך הרשעה עמידה ברף של מעבר לכל ספק סביר. אבל בהיעדר הוכחה בכתב זו תהיה המילה שלכם מול שלו, ונטל ההוכחה מוטל עליכם".
בתחילת המשפט עוד לחצו השלושה שלי ידיים עם אחיהם, ושוחחו בנועם עם אשתו וילדיו, נאמנים להחלטתם לשמור על שלמות המשפחה.
אבל אט אט, בלהט הקרב והעדויות הסותרות, הלכה ונפערה תהום בין המשפחות, וממנה הרימה את ראשה הירוק והמכוער מפלצת הכסף-השנאה-והניכור; גיסים וגיסות התעמתו, בני דודים התרחקו, והיחסים התפרקו.
השופט ישב על המדוכה כמעט שנה ולבסוף דחה את התביעה ונימק כי למרות שהתלבט רבות בעניין, לא השתכנע שהצעיר התחייב לספק את הריבית הגבוהה לה נטען, או ריבית בכלל.
אחרי שלוש שנים קשות, הפסידו התובעים את תביעתם וגם את אחיהם ומשפחתו.
את היחסים האלו טרפה מפלצת הכסף של בית המשפט למשפחה.
