"כשהדג שחה ממש מתחת לפני המים הזקן יכול היה לראות את גופו העצום ואת הרצועות הסגולות שעיטרו אותו. סנפיר הגב שלו היה מושפל וסנפירי החזה הענקיים היו פרושים לרווחה" (ארנסט המינגווי, הזקן והים).
נזכרתי בסיפור האֶפִּי הזה, שזיכה את המינגווי בפרס נובל, כאשר התבוננתי בצ'ק המבוטל על סך 750,000 ₪, שהציג בפני "ע", וידעתי שאני נכנס למסע 'פישינג' שאת תוצאותיו קשה לנחש.
על הצ'ק נרשם אכ"מ (אין כיסוי מספיק) ובלי ספק מדובר בבאד ניוז עבור "ע".
"עבדתי חצי שנה וביצעתי עבורם עבודות תשתית ופיתוח. הם חברה גדולה וחשבתי שלא יהיו בעיות...", מלמל "ע" כמו לעצמו, תולה בי עיניים כבויות.
פתחתי תיק הוצאה לפועל נגד החברה והטסתי את החוקר שלי לרחרח קצת.
"הם מבטלי צ'קים סדרתיים", עדכן המרחרח, "ויש נגדם לא מעט הליכים משפטיים ועיקולים. נראה שהם בדרך למטה והסיכוי לתפוס משהו נמוך מאוד."
בנעורי עבדתי בקיבוצי במדגה, ולזרוק רשת לדייג אני יודע. גם לקשקש את הדג ולהוציא מעיים בלי לשפוך את כיס המרה.
אז העפתי עיקולים לכל עבר - בנקים, טאבו, משרד התחבורה - כלום. החשבונות ריקים והנכסים כבר מעוקלים.
איפה הדג הגדול והיפה שלי מסתתר? חשבתי לעצמי.
"תגיד", שאלתי את "ע". "החברה הזאת, שביטלה לך את הצ'קים, מי שכר אותה לבצע את הפיתוח?"
"זה פרוייקט שכבר הסתיים של המועצה האזורית", הוא ענה.
אין מה להפסיד, חשבתי, והטלתי עיקול אצל המועצה האזורית, בתקווה לגלות שהם עדיין יושבים על כספים שעיכבו וטרם שילמו לחברה.
המועצה, כצפוי, השיבה שהכול כבר שולם ואף הגדילה לעשות וצירפה להודעתה כרטסת הנהלת חשבונות מפורטת של החברה עם כל התשלומים ששולמו לה.
אבל אז, בעודי מעלעל בחוסר חשק בכרטסת ומבליע פיהוק (אין שום דבר שיותר משעמם אותי בעולם הזה מלבדוק כרטסות של הנהלת חשבונות), הבחנתי בדבר מעניין:
התברר שמספר שבועות לפני שמסרתי למועצה את העיקול הם העבירו לחברה החייבת את התשלום האחרון - צ'ק שמן על סך כ – 2 מיליון ₪.
הסיכוי לא גבוה אבל שווה לנסות, הרהרתי, והרמתי טלפון להנהלת החשבונות של המועצה.
עם הרבה סבלנות וכמה בדיחות קרש פילסתי דרכי במבוכי הביורוקרטיה עד שמצאתי את עצמי במרחק שפופרת מהגב' הנחמדה שטיפלה בעניין שלי.
"מיד שולחת לך במייל צילום של הצ'ק הזה, שתראה שהכול בסדר" היא אמרה לי בביטחון.
ואכן, תוך מספר דקות כבר אחזתי בידי צילום מהצ'ק שאכן נמשך (נמסר) על ידי המועצה לחברה החייבת כמה שבועות לפני העיקול, אבל מועד פירעונו שוטף + 120, שזה יוצא קצת אחרי שהעיקול נרשם במועצה!
הרגשתי משיכה חזקה בחכה וידעתי שמשהו גדול נתפס פה; המועצה האזורית הרשלנית אמנם מסרה לחברה את הצ'ק לפני שנרשם אצלם העיקול אלא שמועד פירעונו של הצ'ק היה מאוחר לעיקול.
מיהרתי וניסחתי פניה לראש ההוצאה לפועל, וטענתי כי המועצה הטעתה בתגובתה כאשר טענה 'ששילמה' את כל הכספים שהיא חבה לחברה אותה אני רודף.
"מסירת צ'ק איננה מהווה תשלום", הבהרתי. "רק פירעון בפועל נחשב".
"הרי המועצה יכלה לבטל את הצ'ק הדחוי אחרי שקיבלה את העיקול או לכל הפחות לפנות ולקבל הוראות בעניין מביהמ"ש", טענתי בדיון, וצירפתי פסיקה מנחה בעניין (ע"א 533/87).
החוק קובע כי צד שהוטל אצלו צו עיקול (המועצה) ובכל זאת, בניגוד לצו, שיחרר כספים (לחברה), חייב בעצמו במלוא החוב עד לגובה הכספים ששוחררו.
מכיוון שהצ'ק של "ע" בסך של 750,000 ₪, והמועצה שיחררה כמעט 2 מיליון, חויבה המועצה הרשלנית במלוא החוב למרשי - ושהם עכשיו ישברו את הראש לגבות חזרה את הכסף מהחברה.
"נרד לאכול משהו?" הציע "ע" המאושר והמעושר כשנפגשנו ומסרתי לו את התשלום שהתקבל מהמועצה.
"בשמחה", עניתי. יש מסעדת דגים מצוינת ממש בפינה".
