" 'אני אבקש שכל ולא לב; כי אדם טיפש לא יודע מה לעשות בלב, גם אם יש לו לב', אמר הדחליל. 'ואני בוחר בלב', ענה לו איש הפח, 'כי שכל אינו מביא אושר ואושר הוא הדבר הנפלא ביותר בעולם.' "
(הקוסם מארץ עוץ)
בעקבות מודעה שפרסמתי ביד 2 הגיעו בשעה 21:30 בערב זוג צעיר + ילדה לראות את הרכב שאני מוכר.
הם הסתובבו סביבו, יצאו לנסיעה במושב, וחזרו שבעי רצון.
"אנחנו גרים בערך שעה מפה, אז נרצה לקחת את האוטו עכשיו ולבדוק אותו מחר במוסך שלנו", אמרו לי. "אפשר לחתום על הסכם קצר ואם הכול בסדר כבר נשאיר אותו אצלנו, נעביר לך כסף לחשבון ונבצע ביחד העברת בעלות באינטרנט".
חככתי בדעתי; ההצעה הזאת הלכה נגד כל האינסטינקטים העורך-דינים שכבר נהפכו לחלק ממני אחרי 22 שנה במקצוע הזה - בו הכלל הראשון שאתה לומד הוא לא לתת אמון באיש ותמיד לקבל בטחונות אל מול הבטחות והתחייבויות.
"אתה לא מכיר אותם", טען השכל, יועצי החשדן. "אולי מדובר בנוכלים? הם רוצים לקחת את הרכב בלי לשלם, ואתה צריך לסמוך שיעבירו כסף או יחזירו את האוטו?! הרי אם לקוח היה מתייעץ איתך הייתי דורש ממנו לכל הפחות לקבל סכום רציני על החשבון, או פשוט לקבוע איתם ולהגיע עם האוטו מחר למוסך."
העפתי מבט נוסף בזוג הסימפטי: "בוא ניתן גם ללב לומר משהו", אמרתי לשכל, והלב השיב לי בציטוט של איש הפח מתוך 'הקוסם מארץ עוץ':
"אתם שיש לכם לב, יש לכם משהו שמנחה אתכם, ואתם לא צריכים לטעות אף פעם, אבל לי אין לב, ולכן מוכרח אני להיות זהיר מאוד. כשעוץ ייתן לי לב מובן שלא אצטרך לשים לב כל כך הרבה".
חייכתי לעצמי והושטתי את המפתחות לקונים שלי.
למחרת בצהריים כבר עבר מלוא התשלום לחשבוני.
