הגלימה

אחרי דיון הוכחות סוער בבית המשפט המחוזי בלוד, לקח אותי הלקוח למסעדת פועלים מקומית.

מכיוון שמשם תכננתי לקחת מונית חזרה למשרד, וגם בגלל שהיה יום קריר, נשארתי לובש על החליפה את הגלימה השחורה בסטייל הבריטי שהוריש לי לפני שנים עו"ד אנגלי ותיק.

חוץ מזה, אני מודה ומתוודה, יש לי כמה אמונות טפלות לגבי הגלימה הזו, נוק און ווד. אני מייחס לה כוחות-על ומרגיש עמה קצת כמו Super-Lawyer. הינה, אמרתי את זה. תתבעו אותי.

התיישבנו בפינה עם שתי צלחות של רבע עוף, אורז ושעועית, והתחלנו בניתוח והסקת מסקנות של החקירות שנערכו.

כשהצלחות התרוקנו ונפרדתי מהלקוח, ניגשו לשולחן שניים בסינרים שהיו פעם לבנים, שהציגו עצמם כבעלים/טבחים של המקום. הם וידאו בעדינות שאני אכן עו"ד ולא איזה מופרע עם טעם מוזר בבגדים, וביקשו כמה דקות מזמני.

התברר שהמסעדה בקשיים, הם על הלוואות גדולות וכבר פיטרו לאחרונה כמה טבחים ומלצרים. אבל מה שתפס את אוזני היה דווקא הסיפור על בעיות עם חברת אשראי גדולה ומפורסמת. מאוד. כולם מכירים אותה.

הכסף עובר דרך מערכת הסליקה של חב' האשראי, שגוזרת עמלה ומשיבה את היתרה למסעדה. אלא שלא פעם התגלו אי-דיוקים בסכומים החוזרים, והטבחים מרגישים כמו שוקולד השחר – נו, שמורחים אותם.

חזרתי למשרד והכנתי מכתב לחב' האשראי. משהו רגוע, בלי איומים וכאלה. רק ביקשתי לקבל דפי סליקה של המסעדה לשבע השנים האחרונות וזרעתי מספר רמזים על התנהלות מעוררת חשד.

לא עברו אלא כמה ימים, ושליח מופיע אצלי במשרד עם הדפים שביקשתי, וצ'ק שמן על סך של 146,333 ₪ עבור המסעדה, בגין כספים שלא שולמו במהלך השנים.

לאלו צורף גם מכתב, חתום על ידי המנכ"ל בכבודו ובעצמו, ובו הוא מודה ומתנצל על הטעות "שאירעה בתום לב ועקב טעות משרדית", ואף מגדיל לעשות ומציע ברוחב לב פיצוי "לפנים משורת הדין" של 7,000 ₪, "והכול במגמה ליישר את ההדורים ולהמשיך את שיתוף הפעולה הפורה בין הצדדים".

מודה ועוזב ירוחם? – ממש לא!

קבעתי פגישה עם טבחיי, וערכנו ביחד עם רו"ח מומחה תחשיב נזק מסודר, הכולל את הריביות שהתווספו על ההלוואות שנלקחו, הנזקים בגין פיטורי העובדים והפגיעה בניהול השוטף של המסעדה, תשלומים ששולמו ליועצים פיננסיים שונים, הרווח של חברת האשראי, וגם עוגמת נפש. והיו פה הרבה לילות ללא שינה.

הודעתי שאנו דוחים את הפיצוי שהוצע ושוקלים את צעדינו, ותוך 24 שעות כבר נקבעה פגישה במשרדי ההנהלה עם ראש המחלקה המשפטית. "הם בפאניקה שם שהעניין לא ייצא החוצה", עדכנתי את הטבחים. "הנזק התדמיתי שיגרם להם עשוי להיות אדיר."

"תבוא בבקשה עם הגלימה המרשימה שלך" הם ביקשו ממני. "רק בתנאי שאתם תבואו עם הסינרים", השבתי – וכך היה.

אמנם כמה גבות הורמו שם בחיוך, במשרדי ההנהלה, כשביצענו את הכניסה הסוערת שלנו עם הגלימה הבריטית השחורה המתנפנפת והסינרים הלבנים, אבל כשיצאנו מי שחייך היו הטבחים שלי.

את הגלימה העברתי השבוע לארון הבגדים שלי בבית; בימים כאלו של כאוס וקורונה עדיף שגלימה עם כוחות-על תהיה בהישג יד.

נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון