את ישיבת ההיכרות עם לקוחותיי החדשים ערכתי במגרש הביתי שלהם: בפרדס, מתחת לצל עצי האשכולית.
ישבנו על ארגזים הפוכים וקילפתי לעצמי פומלה ענקית ('גולית') תוך כדי שאני מקשיב לדבריהם:
"חברת כוח האדם נזכרה לתבוע אותנו בטענה שלא שילמנו להם את מלוא התשלומים עבור העובדים התאילנדים שהם סיפקו לנו", סיפרו החקלאים. "יש להם רשימות מפוברקות. לך תוכיח עכשיו, אחרי שנתיים וחצי, מי עבד איפה ומתי".
כבר בראשית הדרך חזרה על האופנוע למשרד, עם תיקי צד מלאים קלמנטינות 'מיכל', תפוזי 'שמוטי' ואבוקדו מזן 'האס' ("קח מקדמה על החשבון") היתחוור לי קו ההגנה בתיק (רמז: 'גולית', 'מיכל', 'שמוטי' ו'האס'), מה שהותיר בידי שהות מספקת להמהם לעצמי בקסדה מספר משירי ההתיישבות העובדת (ים השיבולים, אמא אדמה, שובי לפרדס, וכיוב').
לדיון ההוכחות הגעתי עם 17 צילומים צבעוניים ומוגדלים של תמונות מהדרכונים התאילנדים של העובדים הזרים, שהועסקו בשעתו על ידי לקוחותיי החרוצים.
התובעת, חברת כוח-האדם, בחרה לשלוח למערכה דווקא את מנהל החשבונות שלה, והלה הגיע חמוש בתיקייה מרשימה עם טבלאות אקסל בהם מפורטים מאות ימים בהם שובצו לכאורה פועלים תאילנדים לעבודה החקלאית.
מה שלא היה בטבלאות שלו הם שמות של העובדים, וכידוע – לכל איש יש שם. גם אם הוא תאילנדי.
הנחתי על מעמד ספרים שהכנתי מראש את התמונה הראשונה של אקיהיטו בן ה – 25 (פירוש השם: 'ילד מואר') ושאלתי את מנהל החשבונות האם הוא מכיר את אקהיטו, האם פגש אותו אי-פעם, והאם ידוע לו באיזה ימים בדיוק הוא עבד, ואיזו עבודה ביצע ועבור איזה חקלאי. התשובה על כל אלו הייתה שלילית.
חזרתי על התרגיל גם עם התמונות של אדל ('אצילי'), אנדראה ('שמחה'), אנטון ('לא יסולא בפז'). בכולם התשובות היו זהות. אחרי פריס ('אביר'), הבינה השופטת את העניין, ועצרה את ההופעה.
"תגיד", פנתה למנהל החשבונות. "אם אתם לא מכירים את הפועלים, ואתם לא יודעים מי עבד איפה, אז איך אתם מתכוונים להוכיח את תביעתכם?".
"ובכן, גבירתי, יש לנו רשימות מדויקות של שעות וימים שעבדו הפועלים האלה שצירפנו לתביעה", ענה מנופף בדפי האקסל שלו. "אנחנו אמנם לא רשמנו את השמות של הפועלים, אבל כולם ממילא אותו דבר. ומקבלים אותו שכר", פלט החשב את התשובה הניצחת שחרצה את דינו.
"פסק דין!" הרעימה השופטת: "התובעת נכשלה להוכיח את תביעתה. התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבעים את הוצאותיהם בהתאם להוכחות שיוצגו בפני".
למחרת העברתי לביהמ"ש בקשה לפסיקת הוצאות, וצירפתי את החשבוניות ששילמו החקלאים בגין שכרי. הוספתי גם פירוט על שווי הפירות שהמגדלים דאגו להביא איתם בארגזים לכל פגישה ודיון.
"לצערי על פרי-ההדר והאבוקדו לא נפסק לכם פיצוי". עדכנתי את החקלאים. " אולי חזרנו על הטעות של התובעת, והיינו צריכים לפרט שמדובר ב'מיכל', 'שמוטי' ו'האס'...?!"
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון