גִ'ימִינִי הַצְּרָצַר הוא מי שמונה על ידי הפיה הכחולה לשמש כמצפונו של פינוקיו בסרטו של וולט דיסני. לחובבי הטריויה - Jiminy Cricket הוא ביטוי אנגלי לראשי התיבות של Jesus Christ.
למה אני מספר לכם את כל זה? מכיוון שאמנם רבות הן הבדיחות המאשימות עורכי דין קשי לב בהיעדר מצפון, אך את ג'ימיני הפרטי שלי אני פוגש לא מעט, ומעשה שהיה היה כך:
ישבתי עם משפחה אמידה של מושבניקים שורשיים מהשרון שאני מלווה כבר שנים רבות, ובין היתר טיפלתי להם בכמה עסקאות של רכישת מקרקעין - ויש שם לא מעט רכוש.
האמא נפטרה לפני מספר שנים, האב כבר לא צעיר, ומטבע הדברים הילדים רוצים להדק את השורות ולמנוע זליגה של נכסים החוצה.
"אתה מכיר את אבא שלנו", פתח הבן. "אוהב לחיות את החיים. "הוא ובת-הזוג שלו לא גרים יחד" המשיכה האחות, "אבל הם כבר שלוש שנים יחד, נסעו מספר פעמים לחו"ל, הכול על חשבונו, ויש לנו סיבה טובה להאמין שהיא שם מהסיבות הלא נכונות".
"הילדים פרנואידים" גיחך האב בחיבה. "הם חושבים שאם אנחנו 'ידועים בציבור' היא תשתלט על הרכוש שלי. אבל אני הבהרתי לה כבר מההתחלה שמה ששלי שלי ומה ששלה שלה".
"אמליץ בחום לחתום על הסכם ממון", אמרתי והסברתי בקצרה את היתרונות. '"הסכמי ממון, בעיקר כאלו שנערכים עבור 'ידועים בציבור בגיל השלישי', משמשים פעמים רבות כמכונת אמת", הזהרתי.
"אני לא רוצה דרמות על המצפון שלי", הוספתי, למוד ניסיון מהמוקש שאנחנו ממלכדים. "אני מבקש שתוודא איתה היטב שהיא בעניין."
"אל תדאג", צחק האבא (ומיד התחלתי לדאוג). "לא תהיה בעיה, תכין את ההסכם ונגיע. ואגב", הוסיף, "מכיוון שהילדים הם אלו שלחצו אז הם ישלמו לך אחרי שנחתום".
וכידוע, אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית.
לפגישה שנקבעה במשרדי הגיעו בני הזוג יחדיו, וכבר מההתחלה, מהאופן בו נשרכה החברה מאחור, מהפנים החמוצות ומהקרירות בחדר, הרגשתי ששום-דבר-טוב לא יצמח פה.
הקראתי בשקט את הסכם הממון שערכתי בהתאם להנחיותיו של האב והרמתי פניי בחשש לעבר החברה, שנראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ בכל רגע.
"יש פה טעות", אמרה ברוגז. "הוא", המשיכה, מפנה אגודלה לכיוונו בלי להביט הצידה, "הבטיח לי שאת הפוליסות של הביטוחים ירשום על שמי."
"כל הרכוש שלי והפוליסות הם של הילדים", השיב מי שהפך בין רגע ל – 'הוא'.
יצאתי מהחדר, על מנת לאפשר לזוג שיחה מלב אל לב, אולם עד שסיימתי להכין לעצמי קפה כבר שמעתי את המזכירה שלי מזמינה מונית לגב'.
"יצא המרצע מהשק" הסביר "מ" בחיוך עצוב.
ליוויתי את הרווק הטרי, מחפש את מילות הניחומים בסיטואציה המורכבת.
"לפחות חסכנו את שכר-הטרחה שלך. הרי ההסכם לא נחתם", הפטיר לעברי בעודו נכנס למעלית, מנצל את המומנטום, את מבטי הצער והמבוכה שבזקה לעברו המזכירה, ואת תחושות האשם שכנראה ניכרה בי, כמי שמלכד את הפצצה.
חזרתי והתיישבתי בלאות בכיסאי, מביט בצער בהסכם הממון עליו שקדתי ובמסמכי האימות הנוטריוניים שהכנתי מבעוד מועד.
"עזוב את התשלום", דיבר לאזני צרצרי הרגיש. "מסכן. החברה עזבה אותו."
"אבל הרי הזהרתי אותו..", ניסיתי להתווכח... אבל הוא קטע אותי באחת; "זה מחיר שאתה מוכן לשלם כדי להשקיט אותי", אמר בצרצרית.
נאנחתי בהשלמה והנודניק נרגע.
למחרת התקשרו אלי הילדים: "תודה על הכול. ביצענו כעת העברה בנקאית של שכר הטרחה לחשבונך, והוספנו גם בונוס לאות הכרת טובה."
"דברו בשקט", ביקשתי. "יש פה איזה צרצר ניג'ס שמנמנם לי על הכתף ואני לא רוצה שיתעורר."
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון
Comments