לא תמיד החיים מזמנים קלפים נוחים לניהול תביעה, חשבתי לעצמי כשאני קורא בפעם השנייה את הצוואה בכתב-יד שכתב אחיו של 'א' זמן קצר לפני שעבר מרצון לעולם שכולו טוב.
המעבר בוצע בעזרתו של כדור 9 מ"מ, ואת הרכוש הרב שצבר בחייו, כולל נחלה במושב שירש מההורים שלו, חילק המנוח בין חמשת אחיו.
למעשה בין ארבעה מהם; מה שקיבל הלקוח שלי הוא 'מחילה על חוב'. לא משהו ללכת אתו למכולת.
"שום חוב" נחר א' בבוז. "לא הייתי חייב לו שקל, ואם האחים שלי חושבים שאני אוותר בלי קרב על הנחלה שהייתה של ההורים הם טועים בגדול".
"איטס אל לונג שוט" הסברתי ללקוח, מתכוון לסיכויי ההצלחה ולא לירייה של האח.
"נצטרך להוכיח שמדובר בצוואה מזויפת או שהיא לא משקפת את רצונו של המנוח, וזו משימה לא קלה, בעיקר כאשר יש דוח משטרה המתאר את הזירה המדממת, את הצוואה שנותרה פתוחה על שולחן האוכל, ואת האקדח לידי הגופה. ממש סדרה בנטפליקס.
"עזוב, אני מכיר את האחים הפחדנים שלי", ענה א' בביטחון. "בפוקר אני הרבה יותר טוב מהם. כרגע הם לא מוכנים להתפשר, אבל אין להם את האמצעים לנהל משפט וגם לא את התחכום והנחישות".
"ומה לגבי רצונו של המנוח?", שאלתי בעדינות. "והקשר עם האחים?" אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס לקרב הזה?".
"תראה", הסביר א'. "איתם אין לי קשר כבר שנים. ואם אני לא מתנגד לצוואה זה כאילו שהייתי חייב כסף, לזה אני לא מוכן". "וחוץ מזה", הוא זרק לי גלגל הצלה, "אם זה יעזור לך, אני באמת לא בטוח שזו החתימה שלו."
הגשתי התנגדות לקיום צוואה והגענו לדיון הראשון.
באולם בוקה ומבוקה; ארבעת האחים מצד אחד, א' מהצד השני, ובאמצע שני מאבטחים עמוסים בעבודה. השופטת יצאה ללשכתה בהפגנתיות של מורה ביסודי, והמתינה לשוך הסערה.
ניצלתי את זמן הפציעות וזימנתי לשיחה החוצה את עורך הדין של האחים.
הסברתי שאם לא מתגבשת פשרה שוויונית אני אצעיד למשפט הזה את כל צוות המז"פ שמצא את הגופה, סדרה של גרפולוגים שיטענו שלא מדובר בכתב היד של המנוח, וכמה פסיכולוגים שיעידו על מצבו הנפשי של מי שמאס בחייו. "ההליך ייקח שנים ויעלה הון ללקוחות שלך", הזהרתי.
"אין לכם כלום. לדעתי אין סיכוי שהם יוותרו על משהו" אמר לי הקולגה (די בצדק) וחזר פנימה לעדכן את שולחיו – שעד כמה שזה נשמע מוזר היו עסוקים בלהעליב את הלקוח שלי בדיבורים על אמא שלו.
כשנרגעו הרוחות חזרה השופטת לאולם, עם המנטרה הפולנית הקבועה של שופטי בית משפט למשפחה; "נו, ניסיתם להידבר? יש סיכוי לפשרה?"
לא שאני מתאונן, היא דוחפת לכיוון שלי, אבל תמיד מפליא מחדש לגלות שאת הכס הקדוש לא מעניין שאלות פעוטות-ערך כמו צדק או רצון המת. העיקר שהקרקס הזה יסתלק מבית המשפט שלה, ויפה שעה קודם.
עד שהחבר'ה מהצד השני התחילו להתעייף חלפו מספר חודשים ונערך עוד דיון אחד.
"תראה, הם כבר התחילו להתווכח ולריב בנם לבין עצמם", משך לי א' בשרוול ביציאה מבית המשפט, כשהוא בוחן מרחוק בקפידה את תנועות הידיים ושפת הגוף של אחיו.
ואכן, למחרת הדיון ביקש ממני עורך הדין שלהם לנסח ולעביר לבדיקה הסכם פשרה, אבל גם אחרי כמה טיוטות טרם יצא עשן לבן.
בדיון השלישי הגענו לרגע האמת, כשלשופטת נמאס והיא הכריזה: "או שמגיעים עכשיו להסכם, או שאני קובעת את התיק להוכחות ונתחיל להעיד את העדים, כשהצד שיפסיד יישא בהוצאות ניכרות."
פזלתי הצידה, אבל אצל א' לא זע שריר. האחים מצמצו ראשונים והשופטת נתנה תוקף של פסק דין לפשרה לפיה העזבון מתחלק שווה בשווה בין כולם.
חוק ופסיקה הם אובר-רייטד, חשבתי לעצמי. פוקר צריך להיות קורס חובה בתואר למשפטים.
לא שאני מתאונן, היא דוחפת לכיוון שלי, אבל תמיד מפליא מחדש לגלות שאת הכס הקדוש לא מעניין שאלות פעוטות-ערך כמו צדק או רצון המת. העיקר שהקרקס הזה יסתלק מבית המשפט שלה, ויפה שעה קודם.
עד שהחבר'ה מהצד השני התחילו להתעייף חלפו מספר חודשים ונערך עוד דיון אחד בבית המשפט. "תראה, הם כבר התחילו להתווכח ולריב בנם לבין עצמם", משך לי א' בשרוול ביציאה מבית המשפט, כשהוא בוחן מרחוק בקפידה את תנועות הידיים ושפת הגוף של אחיו.
ואכן, למחרת הדיון ביקש ממני עורך הדין שלהם לנסח ולעביר לבדיקה הסכם פשרה, אבל גם אחרי כמה טיוטות טרם יצא עשן לבן.
בדיון השלישי הגענו לרגע האמת, כשלשופטת נמאס והיא הכריזה: "או שמגיעים עכשיו להסכם, או שאני קובעת את התיק להוכחות ונתחיל להעיד את העדים, כשהצד שיפסיד יישא בהוצאות ניכרות."
פזלתי הצידה, אבל אצל א' לא זע שריר. האחים מצמצו ראשונים והשופטת נתנה תוקף של פסק דין לפשרה לפיה העזבון מתחלק שווה בשווה בין כולם.
חוק ופסיקה הם אובר-רייטד, חשבתי לעצמי. פוקר צריך להיות קורס חובה בתואר למשפטים.
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון