"אין חוקים באהבה ובמלחמה" אמר לי "ל", אלמן בן 89 נמוך קומה, קרח ועגלגל, שהגיע למשרדי נוהג בקלנועית ירוקה (35 קמ"ש על דרך נמיר) על מנת לשנות את צוואתו בפעם השמינית בחצי השנה האחרונה.
"ל" התיישב מולי באנחת רווחה, לקח לגימה מהתה, ניגב את מצחו במטפחת, וסקר את שבע הצוואות הקודמות שפרסתי לפניו. "חוזרים לצוואה מספר 5" הוא הכריז. "הגברת קיבלה מספיק."
"הגברת", אם תהיתם, היא חתיכה אמיתית בשלהי שנות ה – 30 לחייה, שמנהלת עם "ל" רומן לוהט שניצת על הספסל בגינת בית אבות צפון-תל-אביבי-יוקרתי.
"קיבלה מספיק", ביאר לשאלתי המאהב, הכוונה "למכונית חדשה מהסוג הגרמני, 100,000 ₪ לסגור את המשכנתא ועוד כהנה וכהנה כספים לקניות ובזבוזים".
"אז את הדירות (5 בפריים לוקיישן במרכז הארץ) מחזירים על שם הילדים, כן?" שאלתי, מתורגל כבר בנוהל. "בוודאי" הוא השיב - ומספר שמונה נחתמה.
מהדירות "נהנו" הילדים במשך כשבועיים, לפני שהקולנועית הירוקה עצרה שוב בחריקת-בלמים בפתח משרדי. אנחת רווחה, תה, מטפחת והופ, הילדים איבדו את דירת הגן.
"תדבר אתו", ביקשו "הילדים" (כולם מעל 60). "לך הוא יקשיב. הרי ברור מה הולך פה". "שום ניצול", פסק המאהב בחיוך ממזרי.
נכון להיום הגב' בפיגור 4:1 בדירות, אם כי נדמה לי שמהחלון אני רואה קולנועית ירוקה שועטת לכיוון משרדי...
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון