"אני לא רוצה שהילדים יריבו על הרכוש שלי אחרי מותי", אמר לי "נ". "יש לי מספר דירות ומספיק כסף בבנק, והחשש הכי גדול שלי זה שהעיזבון הגדול יתדלק את הסכסוך שקיים ביניהם כבר מספר שנים".
סכסוכי ירושה במשפחה הינם לרוב ארוכים, יקרים ומרים. הדרך הטובה ביותר להימנע מהם הינה להעביר את הנכסים ליורשים "ביד חמה". וזה גם יותר אלגנטי ואישי ואוהב.
"בישראל אין מס עיזבון ולכן כל נכס שיוריש לילדים יהיה פטור ממס. לעומת זאת, כשמדובר בהעברה ללא תמורה של מקרקעין יש לשלם מס רכישה (1/3 מהמס הרגיל)" הסברתי.
"בוא נלך על זה" אומר לי האב המודאג אחרי שחישבתי לו את תרומתו לקופת המדינה: "לפעמים שווה לשלם ולישון בשקט. אם אשאיר אחרי פחות רכוש, יהיו פחות ריבים. אני אעביר להם במתנה כבר עכשיו את הדירות, אשלם את המס, ולפחות אדע שעשיתי כל מה שיכולתי למען הפיוס."
העליתי על הקו את שני האחים הניצים וביקשתי לתאם מועד לחתימה על המסמכים. הם לא ישבו יחד בחגים כבר שנים, אבל מתברר שבשביל לקבל כמה דירות במתנה הם מוכנים לעשות מאמץ.
הפגישה עוברת בשלום-קר. אני מחתים את כולם על המסמכים הדרושים ודואג גם לחתימה על הסכם ברור שבו מצהירים כולם שידוע להם שאני מייצג את שלושתם, ולכן בכל מקרה של סכסוך בעניין לא אוכל לייצג צד נגד רעהו.
מספר שבועות לאחר מכן אני מעדכן כי העסקה הושלמה והדירות עברו ונרשמו על שם הילדים בטאבו.
עברו חלפו חדשי האביב והקיץ, ואני מתבקש לפגישה דחופה עם האב.
חששתי מצרות שיגיעו מהכיוון של הילדים, אבל כפי שאמר פעם גנרל סיני זקן: "לאויב יש שלוש דרכים לתקוף והוא יבחר ברביעית";
"החלטתי לבטל את המתנות לילדים" הוא מודיע לי חגיגית. "הם לא מתנהגים אלי יפה ואני רוצה שיחזירו לי את הדירות".
התקשרתי לילדים ועדכנתי בעמדת אביהם. "בשום אופן לא", הייתה התשובה הלא מפתיעה. כעת המצב כבר היה מתוח עד כדי כך שגם פגישה לא ניתן היה לכנס.
בלית ברירה הוצאתי מכתבים לכל השלושה, הזכרתי את ההסכם והפניתי לסעיף בו הם מצהירים שידוע להם שלא אוכל לייצג אף אחד מהם במקרה של סכסוך.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", עדכן אותי לאחרונה "נ" בעצב. "ואשר יגורתי בא לי; כל אחד שכר עו"ד לוחמני ואני מולם כבר שנתיים בדיונים בביהמ"ש למשפחה".
"והילדים", שאלתי? "הם השלימו", ענה בתוגה. "יש להם כעת אויב משותף".
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון