"ר" פסע למשרדי בצעד קליל, חולצה פתוחת-צווארון וים של קסם אישי. בחור צעיר ונאה, מצליחן עם חצי-חיוך תמידי וחלומות גדולים.
לו רק ידעתי אז איך כל זה יגמר...
ידו הייתה בכול, ואני נרתמתי למשימות בשמחה:
טסנו יחד לקפריסין לצורך רכישת יאכטה - אותה רשמתי על שם חברה שהקמתי והחזקתי את מניותיה בנאמנות;
שכרתי חנויות ופתחתי עסקים - שנרשמו ע"ש חברים;
איתרתי פנטהאוז יוקרתי מתושב חוץ, ושכרתי אותו - בשם אשתו הצעירה והיפה;
ורכשתי דירת יוקרה במגדלים עטויי זכוכית כחלחלה - ע"ש אמו היקרה.
את חשבונות שכר טרחה פרע "ר" במזומן, וצהרים עליו. והעסקים טובים. הוא תמיד המוביל הקובע והמממן. איש צללים וצ'ארמר אמיתי.
"תפתח לי צ'יינג'" ותשכור מקום מרכזי על דיזינגוף", ביקש, ואני על זה.
רשמתי חברה בשם מפוצץ, מילאתי טפסים והצהרות בבנק ישראל, שכרתי חנות יפה ליד הכיכר, ודאגתי להתקנת דלתות פלדה, אזעקה משוכללת וחלון חסין כדורים.
בדלפק הוצבו פקידות אטרקטיביות ++ שנתנו שירותי חלפנות לתיירים ולעסקים, מאחור הותקנו כספות משוריינות, ובצד חדר ישיבות מחופה עץ ורהיטי עור.
אבל אז התחילו הדברים לקבל תפנית, והעבודות קיבלו אופי שונה;
תחילה התבקשתי להכין חוזי הלוואה עם ריבית נשך וקנסות כבדים, ובהמשך לשעבד רכבים, לשלוח מכתבי התראה אגרסיביים, לעקל נכסים, וגם לפנות אנשים מבתיהם בצווי בית משפט.
נכון, הלווים לא עמדו בתנאי ההלוואות, והכול חוקי ומסודר. ובכל זאת...
התחלתי לשמור מרחק, וכשניסה לשתף אותי בפרטים עסיסיים ביקשתי לא לדעת.
אבל השמועות התגלגלו והסיפורים נהיו קשים ואלימים. וכשההליכים המשפטיים לא הספיקו, נמצאו פתרונות אחרים.
"אני קופץ לפגישה קצרה ותיכף חוזר", אמר לאשתו. כך היא סיפרה בחדשות. והמשטרה פרסמה הודעה שהאיכון האחרון מהסלולארי בוצע מחולות בת-ים.
שנים עברו ומקום קבורתו לא נודע. המשפחה הקימה מצבה בלי קבר. בנו, שהיה בן שלוש, גדל בלי אב.
"אתה אמרת שהחיים הם הולכים ומתארכים כשחיפשת, את הקיצור אז נפלת זה הסיפור"
(משינה)
זה סיפור אמיתי על "ר", שדרכינו הצטלבו לזמן מה, ושעף קרוב מדי לשמש.
נכתב על ידי זיו שפר, עורך דין ונוטריון