לפני כמה שנים החלטתי שאני מחפה בבית שלי קיר גדול בבריקים. זו הייתה עבודה קשה, אבל הרבה יותר קשה היה אח"כ לפרק הכול ולהביא בעל מקצוע שיעשה ישר. וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על הפגיעה באגו ...
חשבתי על זה כשנפגשתי עם "ד". "בסה"כ רציתי להיטיב איתם, אבל עכשיו הרסתי להם את החיים", הוא מכה על חטא בעצב גדול.
"אוי ואבוי" נאנחתי לעצמי תוך שאני בוחן את המסמכים; הוא עו"ד צעיר ורצה להוכיח את עצמו במשפחה, אבל ההסכם שעשה היה מלא חורים והכול קרס.
"ההורים גרו בבית ישן ומתפורר על מגרש גדול וחשבתי לשדרג אותם", המשיך. "נפגשתי עם קבלן שעשה רושם טוב, אז שכנעתי את אבא לחתום על החוזה. הקבלן התחייב לבנות בניין של 10 דירות, ההורים יקבלו 4, יגורו באחת ואת השאר ישכירו. זו תהיה הפנסיה שלהם."
התברר שהקבלן הרס את הבית הישן והתחיל לחפור יסודות, אבל אז הוא נכנס לקשיים בפרויקטים אחרים, הפסיק את העבודה ונעלם. כבר חודשים הכול תקוע ולהורים נגמר הכסף לשלם שכירות.
"הכול עלי", אמר "ד" תומך את ראשו בשתי ידיו. "איך אציל אותם מהקטסטרופה הזאת"?
מדובר בעסקת קומבינציה קלאסית בה מוכר בעל הקרקע חלק מהזכויות במגרש, ובתמורה מקבל מהקבלן שירותי בניה. הקבלן בונה את הבית והצדדים מתחלקים בדירות.
הבעיה הגדולה היא שהקבלן לא נתן שום בטחונות וכבר מכר 3 דירות "על הנייר" והרוכשים החדשים שילמו לו מקדמות ורשמו הערות אזהרה על המגרש.
מגרשים כאלו עלולים להפוך בקלות "לפיל לבן" ולהיתקע בהליכים משפטיים במשך שנים. אבל להורים אין שנים וגם לא כסף לנהל הליכים.
החלטתי לפתוח בהליכים משפטיים נגד הקבלן ולהגיע להסדר מהיר עם הקונים החדשים במגמה לצאת לדרך חדשה, וכך היה; קיבלתי פסק-דין מהיר על ביטול ההסכם עם הקבלן, סגרנו על ליווי בנקאי, נחתם חוזה עם קבלן חדש (כולל הערבויות הנדרשות). תוך שנתיים וחצי נכנסו ההורים לדירה חדשה.
נכון, במקום 4 דירות נותרו להם 3. דירה אחת הם מכרו לכיסוי ההוצאות שנדרשו למימון ההליך. אבל את ערוב ימיהם הם יבלו עם הנכדים ולא בבתי המשפט.
מי שלא שרד את התהליך היה "ד" שלקח קשה מאוד את המפלה האישית והחליט לעזוב את המקצוע.
"מה תעשה עכשיו?" שאלתי אותו. "עריכת דין אף פעם לא הייתה באמת בשבילי" הוא ענה. "אני אוהב לעבוד עם הידיים. ההתמחות שלי היא חיפוי קיר בבריקים."
Comments