• Ziv Shefer

שיקולים זרים

אתחיל בווידוי מרגש; יש לי חברים מתווכים.

אני יודע שאתם מצקצקים בלשונכם, וחלקכם אולי אפילו שינה עכשיו לרעה את דעתו עלי, כי בינינו – מי אוהב מתווכים?

הרי גם אם הם עושים עבודה נהדרת (והאמת שזו עבודה סיזיפית וכפוית טובה) בסוף כולם מתבאסים לשלם ומקללים את עצמם איך לא עלו לבד על המודעה של המוכר ביד 2.

מכל מקום, המתווכת הזאת פעלה משיקולים זרים ולא הייתה לי ברירה אלא להיכנס איתה ראש בראש.

"היא דווקא התחילה יפה, סיפרה לי "י". "הבית במושב בשרון היה בול מה שחיפשנו, אבל המוכרת שם כבר הייתה במו"מ מתקדם עם אחרים וסוכם כי במקרה והבית יחזור לשוק היא תודיע מיד למתווכת."

בינתיים ראו "י" ובעלה בתים נוספים והתחילו בבדיקות לרכישת בית אחר באותו המושב, שהיה מבחינתם ברירת מחדל.

"לאחר כשבועיים הבית הראשון אכן חזר לשוק והמוכרת עדכנה את המתווכת, אבל האחרונה לא גילתה לנו על זה" סיפרה "י".

"היא פשוט העדיפה שניקנה את הבית השני גם בגלל שהוא היה יותר יקר, והעמלה שלה נגזרת כמובן מהמחיר, וגם בגלל שהיא ייצגה בו גם אותנו וגם את המוכרים והתעניינה בדמי התיווך שלה יותר מבנו", הוסיף הבעל.

כשהמוכרת של הבית הראשון ראתה שהמתווכת לא חוזרת אליה, היא הצליחה איכשהו לאתר את הטל' של "י" וזמן קצר לאחר מכן הם חתמו על הסכם מכר, בלי לעדכן את המתווכת - שסומנה כעוכרת שמחות.

כשהמתווכת גילתה את זה היא התחילה להשתולל ולשלוח מכתבי איום שהיא תכפיש את שמם במושב, וטענה שמגיעים לה דמי התיווך במלואם (2% ומע"מ מעסקה של 5 מיליון ₪ = 117,000 ש"ח) כי היא זו שהראתה להם את הבית והם חתומים לה על הסכם תיווך.

בשלב זה נכנסתי לתמונה ובאישור הלקוחות, שרק רצו לשים הכול מאחוריהם, הצעתי למתווכת 60,000 ₪ כפשרה.

בתשובה היא לקחה עורכת דין והגישה תביעה.

הגשתי כתב הגנה, טענתי שחוק המתווכים במקרקעין מטיל על המתווכת חובה לפעול "בנאמנות ובהגינות ובדרך מקובלת" וכמובן להוות את "הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

"המתווכת מעלה בתפקידה ולכן איננה זכאית לשכר כלשהו", כתבתי, ואף צרפתי תצהיר של המוכרת התומכת בטענותינו.

התיק נקבע לדיון בביהמ"ש השלום בנתניה, ומבדיקה קצרה שביצעתי על עורכת הדין של המתווכת (אני תמיד אוהב לרחרח על הקולגות מהצד השני) התברר לי שהיא הייתה לפני מספר שנים מתמחה של השופטת שתדון בתיק.

סיפרתי ללקוחות, שכמובן הביעו חשש. "אפשר להתנפל ולבקש לפסול את השופטת, אבל ניתן גם לבוא בטוב ולתת קרדיט", המלצתי.

כשכבודה נכנסה לאולם הצצתי על עורכת הדין של התובעת - כולה חיוכים ומחוות חיבה והתרפסות.

הייתי כבר מוכן לשלוף את שפן הפסילה מהכובע, אבל השופטת פתחה בספרינט:

"אקדים ואומר למען הגילוי הנאות, שעורכת הדין XXX של התובעת הייתה מתמחה שלי, אבל אני לא רואה סיבה שאפסול את עצמי בגלל זה. קראתי היטב את התיק ואני כבר כעת פונה לתובעת ומזהירה אותך שכמו שזה נראה, לא תוכלי לזכות בתביעה הזאת ואם תתעקשי לנהל אותה גם יפסקו הוצאות נגדך."

יש שופטות בנתניה!

יצאנו לדבר בחוץ ועורכת הדין ההמומה הזדרזה להסכים להצעתי לדחיית התביעה ללא צו להוצאות ועזבה את האולם נכלמת וחפוית ראש.

בהמשך התברר שהמתווכת הזאת אכלה אותה פעמיים; היא גם הפסידה את העמלה שלה מהלקוחות שלי וגם הבית השני נמכר באמצעות מתווך אחר.

לשיקולים זרים יש מחיר וליקום יש דרכים משלו ללמד לקח.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול