שיטת מצליח

בגדול, אני בעד שכל אחד יהיה אחראי לעצמו; אם קפצת לבריכה של חברים בלי לדעת לשחות - אל תטבע ואל תתבע את החברים, וכאלה.


אבל הי, זו רק דעתי, וזו כנראה דעת מיעוט; לקיחת אחריות זה עניין מאוד אובר-רייטד ו'שיטת מצליח' בביהמ"ש הפכה פה מזמן לספורט לאומי.


בספורט הזה החליטו להשתתף גם חמישה מחברי 'קבוצת רכישה' אחת, שגילו "להפתעתם" שבדירות שקיבלו התקרה נמוכה ב – 18 ס"מ מהתקן המותר (2.5 מטר) והגישו תביעה על ירידת ערך של 250,000 ₪ לכל דירה, כנגד האדריכל והמהנדס - אותם שכרה הקבוצה לביצוע הפרויקט.


חשוב להבין שקבוצת רכישה היא אוסף של אנשים שמתאגדים לפרויקט נדל"ן במטרה להוזיל עלויות; הם לא קונים דירה מקבלן אלא הם עצמם משמשים גם כיזמים וגם כקבלנים של עצמם.


"הקבוצה הזאת לא בנתה בניין מההתחלה אלא רכשה בניין משרדים ישן בר"ג, במטרה לשפצו ולהופכו לדירות מגורים. מנהל הקבוצה הבטיח להם הבטחות, אלא שגובה התקרות זה כמובן נתון קיים כי הבניין כבר היה בנוי", סיפר האדריכל.


"זו שיטת מצליח", הוסיף המהנדס; "הם הבינו שהדירות שוות פחות ממה שחשבו וחיפשו אשמים ודרכים להוציא ממישהו משהו. הם תבעו אותנו על דבר שלא היה לנו שליטה עליו, ובונים על זה שנציע להם פשרה, אחרת ימשכו אותנו 3 שנים בדיונים."


הבעיה עם תביעות כאלו היא שגם אם אתה בסוף מנצח – ת'כלס אתה מפסיד; הפיצוי שביהמ"ש פוסק אף פעם לא מגלם את כל ההוצאות והזמן שהשקיע הלקוח בתיק, ולכן גם מי שיודע שהצדק עימו יעדיף לעיתים לשלם "דמי סילוק מטרד" רק כדי להיפטר מהניג'וס ולהמשיך בחיים.


זה בדיוק מה שמרגישים המהנדס והאדריכל שלי: "אנחנו נהיה מוכנים להציע 15,000 ₪ לכל תובע רק שיעזבו אותנו לנפשנו", הם אומרים לי בתסכול.


בדקתי את המסמכים; העניין הוא שמנהל הקבוצה - זה שהפיץ ברושורים של דירות עם תקרות גבוהות - עשה לעצמו קסת"ח רציני, ויש לו חוזה מול כל חברי הקבוצה לפיו אסור להם לתבוע אותו - אחרת הם אוטומטית מתחייבים לשלם לו 100,000 ₪ פיצוי מוסכם.


אבל זה שלחברי הקבוצה אסור לתבוע את המארגן לא אומר שלי אסור.


"לשלם תמיד אפשר, בואו ננסה רגע את השיטת מצליח הזו", אני אומר להם ומוציא מכתב התראה למנהל הקבוצה ומאיים שאמנם יש לו סעיף שמגן עליו מפני חברי הקבוצה, אבל לא מפני בעלי המקצוע שלו, ואם הוא לא דואג לסלק את התביעה הזאת אני מוציא לו הודעה לצד שלישי – כלומר משרשר את התביעה ישירות אליו.


כידוע, צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ומנהל הקבוצה, שחושש מפני פגיעה ברפיוטיישן שלו, מוציא מיד התראה לחמשת התובעים שאם הוא מקבל הודעת צד שלישי הוא מגיש נגדם תביעה לחילוט הפיצוי המוסכם.


עכשיו כולנו במעגל אימה, בו לראשונה גם לתובעים יש מה להפסיד, ומתחיל קרב מבטים בלי קשר עין, בו האחרון שממצמץ מנצח.


כשעורכת הדין שלהם התקשרה להציע/להתחנן לפשרה ולסגור את התיק בתשלום של 15,000 ₪ לכל תובע ("רק לכיסוי ההוצאות שלנו") כבר ברור שהיריב מתנדנד על החבלים, ורק כדי לאזן את המשוואה אני דורש פיצוי דומה על עוגמת הנפש בגין התביעה המופרכת.


זה נגמר בתיקו 0:0 - התביעה נמחקה וכל אחד הלך לדרכו בלי לערב הורים ושופטים.


הפעם זה לא הצליח (להם).


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול