פוט מסאג'

כל התסבוכת הזו התחילה כאשר הלקוחה שלי "נ" השתחררה מהצבא, טסה לבנגקוק, ולאחר שסיימה קורס מזורז בפוט מסאג' חיפשה לעצמה דירה נחמדה בת"א עם חדר נוסף לעסק המתפתח שלה.

אביה, איש עסקים, פנה לחבר בעל נכסים וזה הציע לצעירה לשכור ממנו דירת שניים וחצי חדרים שבדיוק התפנתה בבניין שבבעלותו ברח' שינקין בת"א.

"קחי מפתח, אני כבר אסגור את הפרטים עם אבא", מסר לה.

הימים והשבועות חלפו, וחוזה שכירות לא נכתב; "הידידות והעסקים המשותפים גרמה לאי-נוחות, דיברנו בחצי משפט על שכר הדירה והאמנו שיהיה בסדר", סיפר לי האבא כשהכול התפוצץ.

מה שקרה זה שאחרי מספר חודשים השכנים התחילו להתלונן שלדירה עולים גברים רבים בכל שעות היום והלילה ונשמעים ממנה קולות שלא משאירים מקום לדמיון.

לטענתו של החבר "הצעירה המוכשרת לא הסתפקה בכפות הרגליים ונראה שרכשה בתאילנד מיומנויות נוספות."

"נ" כמובן הכחישה את כל העניין, אבל לחבר כבר היו כמה הקלטות לא רעות שסיפקו לו השכנים והוא ביקש מאביה וממנה להתפנות, וטען במכתב התראה שאין הסכם שכירות תקף בין הצדדים.

כשאלו סרבו, הטונים עלו, החברות נגמרה, והוא ניצל חלון הזדמנויות, שלח כמה פועלים לפרוץ את הדלת ולהעמיס את תכולת הדירה על משאית, החליף מפתחות - ושלום על ישראל.

את התביעה הגשתי בשם "נ"; לדבריה היא נאלצה לשכור חדר במלון למשך חודש ימים עד שמצאה דירה אחרת, סגרה לתקופה ארוכה את העסק, והמובילים גרמו נזקים לציוד והעלימו תכשיטים ייקרי-ערך.

כל האירוע הזה מעלה כמובן מספר שאלות משפטיות מעניינות, כמו - מה תוקפו של חוזה שכירות בע"פ? האם פעל המשכיר כדין? וכיצד תוכיח "נ" את תביעתה בהינתן שרוב התשלומים שקיבלה עבור עבודתה הם במזומן ובלי חשבוניות ואף אין לה קבלות להוכיח את שווים של התכשיטים שנגנבו.

אבל התברר ששני הצדדים פחות התעניינו בהלכות המשפטיות וכשנפגשו בכניסה לדיון זה נראה כמו קרב של טייסון מול הוליפילד;

התחיל בקללות מהסוג היצירתי, המשיך באגרוף לאוזן ששלח החבר לאבא, שלא נותר חייב, ובהסתערות של המסאגיסטית על עורכת הדין (כולל משיכות בשער וכאלה), והסתיים בניסיונות ההפרדה של משמר בהמ"ש, שעלה לאחד מהם במשקפי ריי-באן שבורות.

סה"כ - another day at the office.

בכל אופן, אחרי כל האמוציות האלו, כבר אף אחד לא רצה לראות את השני ובטח שלא היה כוח לחקירות ודיונים ארוכים.

שני הצדדים המותשים רק רצו ללכת הביתה ללקק את הפצעים, והסכימו להצעתי להותיר בידי ביהמ"ש את ההחלטה מבלי לקיים את הליך ההוכחות - בדרך של פסק דין על סמך הראיות שהוגשו בתיק (מה שנקרא 79 א').

את ההימור הזה לקחתי בגלל הקושי להוכיח את הנזקים שנגרמו ל – "נ" והוא התברר כמוצלח למדי כי השופטת לא אהבה את אקט הפינוי האגרסיבי.

זה נגמר בפיצוי של כמה עשרות אלפים ששילם החבר לבת.

וכפי שכבר אמר שופט תאילנדי זקן: "โชคดีในห้องโถงด้วย" – "גם בהיכל צריך מזל."

ומה עם "נ"? היא פתחה כבר מכון נוסף על רח' בן יהודה ונראה שעושה חייל בעסקיה, באשר הם.