• Ziv Shefer

הפוליגרף

"אז מה אתה אומר? אתה רוצה להיות שותף שלי בתיק הזה ב – 25%? זה ייצא לך הרבה יותר מכמה שתקבל בחיוב לפי שעות עבודה, ותדע אני הולך לדפוק את המתווך הזה, שהוא יצטער שהוא בכלל התחיל איתי", אמר לי "א" והצית לעצמו סיגר שמן בטקס גדול.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלקוח מציע לי לייצגו 'על בסיס הצלחה'.

בהצעה כזו יש תמיד דילמה; בגלל הסיכון שאני לוקח, הגזר הוא שאם אני מנצח בתיק, אני מקבל מהזכייה אחוזים גבוהים מאוד (במקרה של תביעה) או מהחיסכון (אם הלקוח הצד שמתגונן).

אולם במקרה של כשלון - ופה המקל - עבדתי בחינם.

ישבנו על שפת הבריכה בביתו בהרצליה פיתוח, והעוזרת הפיליפינית הגישה פירות ויין.

הוא גרוש בן 48 ויש לו קרקעות שקיבל בירושה. אחת לכמה שנים הוא בונה בית יוקרתי על אחד מהמגרשים, ומוכר להיי סוסייטי מהגולה.

אני הכרתי אותו דווקא מהצד השני של המתרס; בזמנו ייצגתי תושבי חוץ בריטיים שרכשו ממנו את אחד מהבתים שהוא מכר, וזכרתי אותו כטיפוס פיקח ומניפולטיבי, שמרבה להבטיח וממעט לקיים. מה שנקרא 'אובר-חוכם'.

אגב, ובדקתי את זה - אין שום חוק שאני חייב לאהוב תמיד את כל הלקוחות שלי, ופרנסה זו פרנסה. כמו שאמר מייקל ג'ורדן: "גם רפובליקנים קונים נעליים".

בכל מקרה, העניין היה שהמתווך תבע אותו על דמי תיווך לעסקה של מכירת בית יוקרתי ב – 10 מיליון דולר.

"אני לא מכחיש שחתמתי לו על הסכם תיווך של 2% ומע"מ, שזה משהו כמו 800,000 ₪", הסביר, אבל קצת לפני שהבית נמכר לקונה נפגשתי אתו בבית קפה, איימתי עליו שאני מפוצץ את העסקה, ובסוף הוא הסכים לאחוז אחד. את זה שילמתי לו אבל עכשיו הוא תובע אותי על 400,000 ₪ עבור האחוז הנוסף".

עיינתי בכתב התביעה, אליו צורף הסכם תיווך על 2% ומע"מ והחשבונית שהוציא המתווך על תשלום של 1% בלבד.

"תראה", אמרתי, "אתה מעלה פה מה שנקרא 'טענה בע"פ נגד מסמך בכתב' והדרך היחידה לנצח במקרה כזה היא או להציג מסמך נגדי, כמו הסכם תיווך מתוקן, או לגרום למתווך להודות שאכן הייתה הסכמה מצידו לרדת לאחוז בודד".

"אין לי כלום בכתב, והוא לא יודה בזה, אבל יש לי רעיון", אמר "א", והרים את הכוס כדי שהפיליפינית תוכל למלא סיבוב נוסף.

הוא הטה את ראשו לאחור והריק את היין בלגימה אחת. "בוא, אני רוצה להראות לך משהו", אמר והוביל אותי לחדר העבודה שלו.

על שולחן כתיבה עצום עמדה מכונה בגודל של מחשב, ממנה יצאו כבלים ורצועות, והיה ברור שמדובר בפוליגרף. "זה מכשיר קצת מיושן אבל עושה את העבודה", אמר ושיגר חצי קריצה.

האסטרטגיה שהוא תיכנן הייתה לגרור את המתווך להסכים ששניהם ייבדקו במכונת אמת. "אני כבר שבועיים מתאמן עליו ויש לי סיבה טובה לחשוב שאעבור את המבחן הזה" אמר, וכשפגש את המבט העקום שתקעתי בו הוסיף מייד: "כמובן בזכות שאני דובר אמת".

לא אכחיש שהיו בי ספקות ביחס לגרסתו של "א". אני לא אהיה הראשון שהלקוח משקר לו, אבל כעורך דין אני לא בוחן לב וכליות - תפקידי לתווך את גרסת הלקוח לבית המשפט ולהוכיחה כמיטב יכולתי.

"אני מוכן להציע לך 30% מכל סכום שתחסוך לי", הוא שיפר עוד את הצעתו, "וסמוך עלי שהתביעה תדחה".

בישיבת קדם המשפט הראשונה, כשהעליתי את ההצעה לשלוח את הצדדים לפוליגרף, המתווך לא התנגד ותוך זמן קצר הגעתי עם עורך הדין שלו להסדר דיוני ולפיו המכון בו יערכו הצדדים את הבדיקה ישלח את התוצאות ישירות לבית המשפט והשופטת תיתן לכך משקל מכריע.

מספר שבועות לאחר מכן התכנסנו שוב לדיון, כדי לשמוע את תוצאות הבדיקה. "א" כהרגלו, זחוח ובטוח בעצמו, הבטיח שאין מה לדאוג והוא עבר בהצטיינות את המבחן.

כשהשופטת הקריאה את התוצאות החד משמעיות שקבעו כי "א" שיקר והמתווך דיבר אמת והרימה עיניה בתוכחה לכיוונו, ראיתי איך הדם אוזל מפניו, והוא שקע בכבדות על הספסל.

אבל בזאת לא תמו ייסוריו, שכן כעת ביקש עורך הדין של המתווך להשמיע לביהמ"ש הקלטה מאותה הפגישה המדוברת, ממנה עולה בבירור סירובו של המתווך לרדת לאחוז אחד ולחתום על תיקון להסכם התיווך.

ביקשתי מהשופטת 5 דקות הפסקה ומשכתי את "א" החוצה לקבל הבהרות.

"לא ידעתי שהוא הקליט אותי" הוא אמר לי בלי שום תחושת אשם או אי נעימות, בעודו פונה לכיוון היציאה. "אם לא קשה לך תגיד לשופטת שהייתי צריך לצאת בדחיפות ותסכים לסכום התביעה כדי שלא אחטוף הוצאות גבוהות מדי".

המתנתי לרגע כדי לקחת נשימה עמוקה, ועוד הספקתי לראות אותו בחוץ מפריח טבעת גדולה של עשן סיגר כחלחל.

הפוליגרף אצלי בבטן דווקא לא אכזב, חשבתי לעצמי כשפניתי להיכנס חזרה לאולם; לא רק שסירבתי להצעתו "המפתה" לשכר לפי הצלחה, אלא גם דאגתי לקבל תשלום מראש.

הסיבוב הזה היה על חשבונו.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול