אֶגוֹ טְרִיפּ

אחרי הליכים ממושכים, עכשיו זה אני מול "נ", שעומד בביטחון עצמי על הדוכן בבית המשפט וממתין לעימות, כמו בדו-קרב שליפות מהמערב הפרוע.


ברור לי שזו תהיה חקירה קשה; "נ" הוא מהנדס בן 75, עם שיער של סנאטור אמריקאי וקול סמכותי, פרופסור בטכניון שהקים חברה מצליחה, ושמו הולך לפניו בפן המקצועי. פחות בפן האישי.


קצת אחורה - שנה קודם לכן נחתם עם החברה של "נ" על חוזה בהיקף של מיליונים להתקנת קירות מסך מתרוממים בבית חלומות שבונה לקוח שלי בהרצליה פיתוח.


החלונות האלו זו המצאה של הפרופ', והמצגת המרשימה, בה רואים קיר זכוכית בגובה של עשרים מטר יורד כולו לתוך האדמה, כמו גליוטינה ענקית, ופותח את הבית לכיוון בריכת השחייה, שבתה את לב הלקוח - ושיעלה כמה שיעלה.


את מנהל הפרויקט בשטח עניין הפרופסורה והשיער פחות מרשים; יש בינו ובין "נ" הבדל של 35 שנה והרבה דם רע.


"הוא ממשיך לצפצף על ההנחיות שלי", הוא צורח בטלפון בזעם, "וממריד נגדי את שאר הקבלנים באתר. והכי גרוע זה שהוא לא עומד בלוחות הזמנים. נמאס לי ממנו לגמרי ואני רוצה שתאשר לי לזרוק אותו מכאן".


למרות שכבר נתתי ל "נ" מספר התראות, במקום לשפר את דרכיו הוא מקשיח עמדות, ועורך דינו משגר לי מכתבים מרגיזים ומתריע שאם נממש את האיום ונבטל את החוזה הם יגישו תביעה של מיליונים נגד הלקוח שלי.


חוק החוזים מתיר לצד שרואה עצמו נפגע מביטול חוזה לתבוע את הכסף שהיה צפוי לקבל לו היה מבצע את העבודה עד תומה. זה נקרא 'פיצויי קיום'. בית המשפט הוא שקובע מי המפר ומי זכאי לפיצוי.


"ביטול חוזה הוא חרב פיפיות", הסברתי; אם הביטול נעשה כדין הכול בסדר, אבל אם השופט יחשוב שבעצם "נ" נהג כשורה, הרי שהביטול יתפרש כהפרה מצידנו, ועשוי לזכות אותו בפיצויי קיום נכבדים".


"תחתוך אותו וקח קבלן אחר. אם הוא יתבע נתמודד אתו " הורה לי הלקוח בפסקנות, אחרי שמנהל הפרויקט הבהיר שזה "או אני או הוא".


התביעה לא אחרה לבוא; 2.5 מיליון ₪ בגין מה שנקרא 'פיצויי ציפייה וקיום' (הכסף ש "נ" הפסיד כביכול בגלל שנזרק מהאתר לפני שסיים את העבודה) ועוד כמיליון על פגיעה בשם הטוב וכאלה.


אמנם הסיכון הוא של הלקוח שלי, אבל מי שעומד פה למבחן הוא אני, או נכון יותר החוזה שהכנתי עם "נ".


כידוע, 'אלוהים נמצא בפרטים הקטנים'. אגב, באנגלית זה - 'The devil is in the details'. עכשיו רק נותר לראות עם מי כל אחד מאלו הולך.


בחזרה לדוכן העדים - אני שואל תחילה כמה שאלות טכניות באוטומציה ונותן לפרופ' לתפוס עלי תחת ולהשוויץ קצת.


מהצורה המזלזלת והמתנשאת בה הוא התנהל מול המפקח (ועכשיו עונה לשאלותיי) ברור שאגו זו נקודת התורפה שלו, ולשם אני מכוון.


לאחר שהוא כבר חוגג עלי את עליונותו הטכנית ואף העניק לי ציון "לא מספיק באלקטרוניקה ומכניקה", איטס טיים (כמו ששואג ברוס באפר בתחילת כל קרב MMA ב – UFC).


"תגיד", אני שואל, "אתה רואה את הכוכבית (*) הקטנה שמפנה לחוברת הביאורים של סעיף 38? תוכל להסביר לי את הכתוב שם?".


"כתוב שם שגם אם יש עיכובים בבניית הבית עלי להמשיך את ייצור הבוכנות ולהזמין את החלונות, אם מנהל הפרויקט מורה לי", הוא מעיין וסונט.


"אבל זה סתם בולשיט של עורכי דין. הפישר הזה, מנהל הפרויקט שלכם", הוא מתיז בזלזול את התואר ומנפנף בידיו, "לא מבין דבר וחצי דבר באוטומציה וקירות מסך. ואני לא אקבל ממנו הוראות!", הוא מתפוצץ לבסוף ופניו מאדימות בחימה.


דממה באולם.


"אי רסט מי קייס" או "אני הייתי עו"ד זיו שפר" (מה שיותר מתאים לכם לפאנץ') אני אומר ומפיל את המיקרופון (טוב, אין שם באמת מיקרופון, זו סתם תמונה שעלתה לי בדמיון).


"עם כל הכבוד לפרופ' הוא לא יכול לזלזל בכולם, להתעלם מהחוזה. ביטול החוזה נעשה כדין" דופק השופט בפטיש (קבלו עוד תמונה בדמיון), דוחה את התביעה ומחייב את "נ" בהוצאות.


התקשרתי לעורך דינו המצוברח (הכרנו מתיקים קודמים) להחליף מילה ידידותית. אחרי הכול - you win some you lose some.


"תראה איך איש כל כך חכם יכול להיות כל כך טיפש", הוא אומר לי בכנות. "הזהרתי אותו שלא יתחיל עם ההתנשאות והרוגז אבל זה פשוט היה חזק ממנו."


"חולשת האגו תבוא לידי ביטוי באימפולסיביות, מנגנוני הגנה פרימיטיביים, והיעדר וויסות רגשי" – ציטטתי לו מדברי זיגמונד פרויד (כן, אני יודע – ה ego של פרויד קצת שונה. אל תעשו מזה עניין גדול).


בחקירה נגדית האגוטריפ של העד הוא חברו הטוב ביותר של עורך הדין.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול