אין ארוחות חינם

אני לא בוחן כליות ולב ואינני נוהג לבדוק את כוונותיהם הנסתרות של לקוחותיי - מה גם שהיקום מזמן לי בדר"כ לקוחות טובים וישרים.


אבל לך תבנה על היקום; כשהוא מפשל הוא לא משאיר כתובת, ועכשיו חפש את מי לתבוע...


בכוונותיו הטובות של "M" לא הייתה לי כל סיבה לפקפק; הוא בן 35 עם מבטא אמריקאי, שיער בצבע חול עם שביל בצד, משקפי ראיה במסגרת כסף דקה ויוקרתית ושעון רולקס.


על עסקיו חובקי העולם מיעט לדבר.


"אני עוסק במסחר בינ"ל", הוא אמר לי, "ומס החברות בקפריסין נמוך מזה בישראל".


פתחתי לו חברה בקפריסין, הכנתי חוזי עבודה לעובדים, כמה החלטות חברה ופרוטוקולים. שום דבר מיוחד.


מחברת האם הקפריסאית שרשרתי, לבקשתו של "M", עוד מספר חברות-בת שנרשמו ביוון ובמקדוניה וכיוב', עד שלבסוף חלשה האימפריה על 7 חברות שונות המפוזרות ברחבי הגלובוס.


דרכינו נפרדו כאשר התבקשתי לפתוח חשבון נאמנות ולקבל אליו מאות אלפי דולרים, תמורת 5% מכל סכום שיתקבל לחשבון.


את מקור הכספים הוא לא הסכים למסור לי וההצעה הייתה כל-כך מפתה ואטרקטיבית ומופרכת שממש הייתי חייב לסרב לה.


פשוט היה לי ברור ש - there are no free lunches, ואת המחיר של הארוחה הזו לא רציתי לשלם.


מספר חודשים לאחר מכן, שכבר שכחתי מהעניין, הגיע החשבון.


"יש פה 2 שוטרים ששואלים עליך", אמרה לי בקול נמוך פקידת הקבלה בקו הפנימי.


"את בטוחה שהם אלי?" שאלתי בהפתעה. "כן. אני מכינה להם קפה. הם יושבים פה בחדר הישיבות ומחכים לך".


אימצתי את זכרוני וניסיתי להבין את הסיבה האפשרית לביקור המפתיע. זה נכון שבכיתה ח' פרצתי בחופש הגדול עם שלושה חברים למקרר בחדר האוכל של הקיבוץ ולקחנו כמה סטייקים, אבל בכל זאת עברו מאז מספר שנים..


השנים הציגו עצמם כחוקרים במח' ההונאה של מחוז מרכז. התברר ש "M", דרך החברות שפתחתי לו, היה מעורב בהונאת קשישים בארה"ב שהיו מנויים בהגרלות לוטו.


לקורבנות התמימים נאמר כי עליהם לשלם אלפי דולרים כדי לקבל את הכסף שבו "זכו", לכאורה בשל עמלות ומיסים.


מדובר במיליוני דולרים שעברו דרך החברות שהקמתי, והתפזרו למספר חשבונות נאמנות, כמו זה שהתבקשתי וסירבתי לפתוח.


לא שהייתי חשוד במשהו; לפתוח חברות זו לא עברה פלילית. אבל היה ברור שניצלתי פה בעור שיני, ולו הייתי מתפתה הלאה הדברים היו יכולים להיראות אחרת.


לאחרונה קראתי ש - "M" חטף על זה 12 שנה בכלא האמריקאי, לאחר שהוסגר לארה"ב, וכל חשבונות הנאמנות שנפתחו עבור החברות שלו עוקלו.


חבר חובב אוכל סיפר לי שבחופשותיו בחו"ל הוא משתדל להכניס לפחות ארוחה אחת במסעדת-מישלן. "סיפור של כ – 500$ לסועד" הוא אמר. "יותר מזה אני לא מוכן לשלם".


"לכל אחד יש בסוף את הארוחה עליה הוא לא מוכן לשלם", אמרתי, וסיפרתי לו על "M". "יש מנות שפשוט לא שוות את המחיר שלהן. לפעמים מספיק סלט וקוטג'."


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול